עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אלאא גבארה, סטודנטית במחלקה להנדסת בניין, מגשימה את תוכניותיה ואת חלומותיה | רואה רחוק | באוניברסיטת בן-גוריון בנגב גיליון נושא המוקדש ליום | 23-22 עמודים הגיוון הבינלאומי בונה את העתיד 2022 מאי-יוני | אייר-סיוון תשפ"ב | 133 גיליון עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

2 דף הבית | דבר סגנית נשיא האוניברסיטה מאידך, מציבה בפנינו אתגרים מורכבים. באחריותנו לדאוג להכין את בוגרינו לעולם שבו יוכלו ליזום, להוביל, ולהנהיג מתוך עקרונות של אחריות ומחויבות לצדק חברתי ולהוגנות מגדרית, ומתוך מודעות ומאבק באי צדק, גזענות ואפליה. המרחב האוניברסיטאי הוא המקום הראשון שבו קבוצות מקוטבות כגון ערבים ויהודים נפגשות על בסיס קבוע, ולפיכך יש למרחב הזה פוטנציאל גדול למיצוי השותפות והדיאלוג ביניהן, כמו גם מתן הזדמנות להכיר טוב יותר את האחר.ת לקראת העמקת ההיכרות בשוק העבודה ובחיים האזרחיים בסיום הלימודים. מגוון והכלה הם נושאים מאתגרים שקיבלו תשומת לב מוסדית בשנים האחרונות. מטרת הגיוון היא לא רק להכניס לשערי האקדמיה את החזקים. ות שהיו להם.ן את כל ההזדמנויות והתנאים הטובים על מנת להתקבל ולבחור את תחומי לימודיהם.ן; המטרה היא גם לייצר הזדמנויות עבור אלו שהגיעו ממערכות חינוך מוחלשות כדי להעניק להם.ן את אותן הזדמנויות לרכישת השכלה גבוהה. הנתונים מראים כי מדד הגיוון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב הוא נמוך, וכי אוכלוסיות רבות עדיין מצויות בתת קהילת אוניברסיטת בן-גוריון היקרה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב חרתה על דגלה את המחויבות לקידום המגוון, ההכלה והשותפות בין הקהילות השונות הבאות בשעריה. אחריותנו כמוסד היא לא רק לייצר ידע אקדמי ולהפיצו בעולם, אלא יש לנו גם אחריות על דמות הבוגר.ת שאנו שואפים לעצב. המציאות הייחודית של הנגב במדינת ישראל, הפריפריאלית מחד והמסוכסכת ייצוג, הן ברמת הלומדים.ות והן ברמת הסגלים. ואף-על-פי-כן, בכוחנו לשפר את המצב כדי להפוך לאוניברסיטה יותר מגוונת ונגישה לאוכלוסיות מוחלשות. ועדיין, לא די בהנגשה מגוונת לקהלים שונים: עלינו לייצר אקלים מוסדי מכיל, כזה שיאפשר מיצוי פוטנציאל המצוינות באמצעות תחושת שייכות לקמפוס. תחושת השייכות למרחב האקדמי הוכחה במחקרים בעולם כמעלה את המחויבות ואת ההישגים של סטודנטים וסטודנטיות, חברות וחברי סגל. תחושת השייכות מתבטאת בגיוון תוכניות הלימוד, ביצירת נראות לשפה, לתרבות ולנרטיב של הקבוצות השונות במרחב האקדמי. לעתים, מוסדות אקדמיים פוטרים את עצמם ממחויבות לגיוון שוויוני ומסתפקים בייצוג נמוך של סטודנטיות.ים או חברי. ות סגל. גיוון שוויוני מהווה נדבך חשוב עבור קבוצות role models ביצירת המצויות בתת ייצוג. את משימת המגוון וההכלה אני רואה כפאזל בעל ארבעה עקרונות – ייצוג שוויוני, הכלה, מיגור גזענות ואפליה, ויצירת דיאלוג. יש להשלים את כל חלקי הפאזל הזה על מנת להטמיעו ולהפכו של DNA - לחלק בלתי נפרד מה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את משימת המגוון וההכלה אני רואה כפאזל בעל ארבעה עקרונות – ייצוג שוויוני, הכלה, מיגור גזענות ואפליה, ויצירת דיאלוג. יש להשלים את כל חלקי הפאזל הזה על מנת להטמיעו ולהפכו של DNA לחלק בלתי נפרד מה- אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

3 | אבג 5 תקווה ישראלית ורד סרוסי 9-8 גאוות יחידה עדן אליאס 11-10 חלומות מתגשמים ד"ר מוחמד בשותי 13-12 חינוך למצוינות מלכי פוריס 15-14 במו ידיה ד"ר סמירה אלפיומי-זיאדנה 17-16 אדום עולה גלנה יופה 19-18 שפה עשירה איהאב אבו-רביעה 21-20 לתפארת הקהילה שושנה קסאי מה בגיליון שלכן.ם, פרופסור סראב אבו רביעה-קווידר סגנית נשיא האוניברסיטה למגוון והכלה מופק על–ידי: המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן 2206 ׳ רשיון מס עורך וכתב ראשי: חיים זלקאי צילום: דני מכליס עיצוב: צוות אי. אר. דיזיין בע״מ 08-6461281: טלפון 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא״ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx : אתר אינטרנט מגוון הכלה ייצוג דיאלוג מיגור גזענות ואפליה העיקרון הראשון מתייחס לייצוג שוויוני ומגוון, שמטרתו לפתוח את שערי האקדמיה לאוכלוסיות המצויות בתת ייצוג. לשם כך אנו פועלים ופועלות לשינוי מדיניות ברמות השונות וליצירת תוכניות ייחודיות לאוכלוסיות בתת ייצוג. הגיוון לא אמור להסתפק בהנגשת ההשכלה הגבוהה רק לתואר הראשון, אלא נועד לייצר מנגנון הפועל גם להכנת חוקרות.ים למשרות אקדמיות. למען קידום התהליך, הקמנו סדנאות הכשרה למסלול האקדמי עבור דוקטורנטיות שהן דור ראשון להשכלה גבוהה, מתוך התייחסות ייחודית למגדר. עיקרון ההכלה נוגע ליצירת אקלים מוסדי מכיל, ובהקשר זה אנו פועלים ופועלות ליצירת פעילויות והכשרות, שיובילו לשינוי במדיניות. זאת, על מנת להטמיע את עקרונות הגיוון וההכלה ברחבי הקמפוס ולהעניק נראות ולגיטימיות לאוכלוסיות הנתפסות כ'מתויגות'. עיקרון שלישי, החשוב להשלמת הפאזל, הוא מיגור האפליה וצמצום גילויי הגזענות בקמפוס. בשיתוף עם פורום קמפוס נגד גזענות, ביצענו סקר לבחינת תופעה זו בקרב הסטודנטים והסטודנטיות, ויזמנו כנס שמטרתו להעלות את המודעות לתופעה המבישה הזאת. קבוצות שנחשפו לגילויי גזענות בקמפוס השמיעו את קולן, הוקמה ועדה לטיפול בתלונות על אפליה וגזענות ובהמשך יועברו הכשרות בנושא לסגלים השונים. , בהם רף הגזענות הגלויה 2021 בהמשך לאירועי מאי עלה, הוקם פורום חירום לטיפול במצבי משבר פוליטיים המורכב מכל בעלי.ות התפקידים הבכירים באוניברסיטה. מטרת הפורום הייתה להפיק לקחים מהאירועים, ולייצר ארגז כלים לכל משבר אפשרי. בהקשר זה הועברה סדנה עבור יחידת הביטחון באוניברסיטה, שמטרתה להעמיד לרשותם כלים להתמודדות עם מצבי משבר כאלה ואחרים. העיקרון האחרון מתייחס לקידום הדיאלוג בין הקבוצות השונות בקמפוס, ותכליתו להכשיר את הקרקע למפגשים ולהכרת האחרות והאחרים שלידנו. לשם כך הקמנו את קבוצת "שגרירי גיוון", שבמסגרתה מתקיימים סיורים משותפים וקבוצות דיאלוג, ועוד פעולות ברחבי הקמפוס. עבודה זו לא הייתה יכולה להתבצע ללא שותפיי ושותפותיי: עורכת הדין ורד סרוסי-כ"ץ, פרופ' יבחר גנאור, פרופ' הללי פינסון, עירית ברזין, וטליה שכנר. תודתי נתונה גם לפרופ' אורן יפתחאל, פרופ' טאלב מוקארי, פרופ' ניהאיה דאוד, פרופ' מוסי רוזנבאום, ופרופ' אלינה קרבצ'בסקי. עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב - @bgu.uni אבג @bengurionu

פרופ' סארה אבו-כף, ד"ר תהילה קלעג'י ואפרת ירדאי משתייכות לשלוש קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית – ערבים, חרדים, ואתיופים. יוזמה משותפת שלהן הולידה מדריך ייחודי שתכליתו להגביר את הרגישות והכשירות התרבותית במרחב האקדמי. המדריך גובש על רקע הגידול העקבי במספר הסטודנטים והסטודנטיות המגיעים ממגוון אוכלוסיות, ומטרתו העיקרית היא לסייע לחברי הסגל האקדמי והמנהלי בהפעלת תהליך של קבלת החלטות מחושבת בהתנהלותם מול תלמידיהם ותלמידותיהם. מחברות המדריך, פרופ' סארה אבו-כף (חברת סגל התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב) ד"ר תהילה קלעג'י (המחלקה לניהול ומדיניות ציבורית בבן-גוריון) ואפרת ירדאי (דוקטורנטית מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב) סבורות כי לאופיו המקבל של המרחב האקדמי חשיבות רבה בכל הנוגע למפגשים עם סטודנטים וסטודנטיות מקבוצות מיעוט. שלושתן מסבירות מדריכות לרגישות חוקרות משלוש קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית חיברו מדריך ייחודי להגברת הרגישות והכשירות התרבותית במרחב האקדמי יוזמה משותפת, מימין לשמאל: ד"ר תהילה קלעג'י, פרופ' סארה אבו-כף, ואפרת ירדאי 4 רוח ישראלית | כי "מרחב זה מעצב את האווירה הכללית במוסד ואת איכות המפגשים הבין-תרבותיים המתקיימים בחסותו, איכות הנמדדת על-פי חוויות הצדדים המעורבים בהם ותחושת החיבור והשייכות שלהם למרחב האקדמי". לשיטתה של פרופ' אבו-כף מצבים המערבים מפגש בין-תרבותי לא תמיד נוחים, ולפעמים אף מתסכלים את שני הצדדים. היא מסבירה: "לעיתים קרובות, מפגשים אלו דורשים חשיבה ומאמץ רב, אך חשוב לראות בהם הזדמנות ופתח לחיזוק כישורים בין-אישיים וחברתיים של חברי הסגל; ובעיקר הזדמנות לביסוס כשירות חברתית ותרבותית, ולפיתוח כישורי הסטודנטים להתנהלות מטיבה במרחב האקדמי". ד"ר קלעג'י מוסיפה: "ידע מקדים מועט או היעדר כישורים וכלים לבחינת הסיטואציה עלולים להוביל, במקרה הטוב, להתנהלות לא יעילה, ובמקרה הפחות טוב – להידרדרות ולהחרפה של הבעיה הקיימת. התנהלות שאינה 'רגישת תרבות' עם סטודנטים עלולה להוביל לחוסר תפקוד סטודנטיאלי, ובמקרים קיצוניים אף לנשירה מהמערכת האקדמית". הדוקטורנטית אפרת ירדאי מצרפת את התובנות הבאות: "המדריך עוסק הן בהגברת ההבנה והידע והן בהקניית כלים בסיסיים למתן מענים בהתאם להקשר התרבותי של חברי הסגל ושל הסטודנטים". המדריך לא מספק מענים חד-משמעיים ו'תשובות חותכות' לסיטואציות מורכבות. לחילופין, הוא מעמיד לרשות חברי וחברות הסגל האקדמי כלים שיסייעו להם.ן לבחון את הסיטואציה ולשאול את השאלות הנכונות בנוגע לקבוצות המגוונות שנחשפים אליהן במהלך העבודה; "ומכיוון שכל קבוצה תרבותית כוללת שונות רבה, כדאי לבחון כל מקרה לגופו בהתבסס על היכרות עם אישיות הסטודנט עצמו ועם הסביבה החברתית והמעגל המשפחתי הייחודי לו", כהגדרתה של פרופ' אבו-כף. פרויקט הכתיבה ופיתוח המדריך הצריכו השקעה רבה. לדברי החוקרות, הן שאפו לתת מענה לסוגיות השונות על בסיס שלוש הקבוצות שהן משתייכות אליהן. לדידן של החוקרות, העבודה על המדריך הובילה אותן למסקנה חשובה ביחס לעמדה שעל חברי וחברות הסגל לאמץ בזמן המפגש עם סטודנטים וסטודנטיות מקבוצות תרבותיות שונות: "חשוב שעמדה זו תתאפיין בפתיחות וכבוד להבדלים ולרצונות של כל המעורבים. לפיכך רצוי לאמץ גישה מכבדת שאינה שיפוטית ושאינה מציבה תפיסת עולם אחת מעל האחרת, גישה שכזאת מעודדת אנשים מקבוצות מגוונות להמשיך ולבטא את עצמם במרחב האקדמי ובכיתה. בתהליך הגברת הרגישות והכשירות התרבותית מומלץ לפתח עמדה של לומד סקרן, בעל עניין אמיתי לדעת, לשאול ולגלות".

שייכות וחיבור עמוק עם הקהילה המקומית היו מאז ומתמיד אחת מאבני היסוד של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לפני שש שנים נענתה האוניברסיטה לקריאתם של נשיא המדינה דאז, רובי ריבלין, ושל יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה להצטרף ל"תקווה ישראלית באקדמיה". כמוסד מוביל בנטילת אחריות חברתית, שחרת על דגלו את המחויבות לקהילת הנגב והנגישות לקהילה זו על שלל גווניה, היה זה אך טבעי שהאוניברסיטה תהיה שותפה מרכזית במיזם. פרויקט ״תקווה ישראלית״ הוא חשוב מאוד, לפחות כמו ננו-טכנולוגיה, מכוניות חשמליות או כמו מחקר המוח. אם יש דבר שבלעדיו כל הפיתוח העצום שעשה אותנו ל'סטארט-אפ ניישן' לא יקרה, זה אם הפערים בחברה שלנו והניכור בין המרכיבים שלה ימשיכו ויתרחבו. התרומה של אוניברסיטת בן-גוריון לנושא הזה היא תרומה משמעותית וחשובה, בין השאר בזכות "תקווה ישראלית". במסגרת המיזם פועלת האוניברסיטה למען ייצוג הולם יותר של קבוצות בחברה הישראלית שנמצאות באקדמיה בתת ייצוג ולמען המשך קירוב הלבבות בין כל החלקים, שהם רקמה אנושית אחת. יש בעולם הרבה סוגים של מנהלים; הראויים מכולם הם אלה המהווים דוגמה אישית, אלה שרוחם ניכרת במעשיהם. הם רואים את התמונה הגדולה (במקרה שלנו את הנגב) וגם את הפרטים הקטנים בתוכה, ומובילים את הצוות שלהם קדימהכזאת היא עורכת הדין ורד סרוסיכ"ץ. הפעילויות המרגשות ביותר שמובילה ורד הן התוכניות להנגשת האקדמיה לאוכלוסיות מיוחדות, המתמודדות עם אתגרים שרובנו באוניברסיטה לא מכירים: מבוגרים עם צרכים מיוחדים, אסירים, קבוצות מוחלשות, ועוד. לאוכלוסיות אלה פותחת האוניברסיטה צוהר אל עולם שאינו מוכר להן, מתוך תפיסה שהידע צריך להיות נחלת הכלל ושהקמפוס האקדמי ראוי שיהיה מגוון ויכיל את כלל החברה הישראלית ולא פחות חשוב - היא מאפשרת לנו, סגל האוניברסיטה והסטודנטים, הזדמנות לתרום, להיות מעורבים ולהשפיע על הסביבה שלנו. הזדמנות זו היא מתנה יקרה מפז: למפגשים עם האנשים האלה אנחנו באים ללמד אבל אנחנו גם לומדים – אולי בעיקר למדים, כפי שכתב ש"י עגנון בסיפורו: "...שמתוך שאנו מראים להם, אף אנו רואים". כתבה: ד"ר שמרית ממן | אבג 5 הרוח החיה מאחורי תקווה ישראלית עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ, מנהלת היחידה למעורבות חברתית, משמשת גם כממונה האוניברסיטאית על פרויקט "תקווה ישראלית"

6 השראה והעצמה | איריס שנייד, שאובחנה כאוטיסטית, סיימה את לימודי התואר הראשון והתואר השני בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת והיא בשלבים מתקדמים של עבודת הדוקטורט העוסקת מעקב 'אבג' | בחקר אוטיזם סיפורה של איריס שנייד מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון. בגיל מבוגר יחסית אובחנה כאוטיסטית, ועל אף הכול הצליחה לעמוד בכל היעדים שהציבה לעצמה – הקמת משפחה, גידול ילדים, והתקדמות בסולם הדרגות האקדמי. לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון והתואר השני בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת, החליטה להתקדם לשלב הבא, ובימים אלה היא שוקדת על עבודת הדוקטורט. "איריס מסמלת אומץ, מצוינות אקדמית ודבקות במטרה - קידום הפלורליזם בחברה הישראלית וקבלת השונה", אומר פרופ' יניב פוריה, דיקן קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת. התפנית בחייה של איריס התרחשה בגיל , כאשר בנה אובחן כאוטיסט. לנוכח 42 הדמיון הרב ביניהם החליטה גם איריס לעבור אבחון. תוצאות האבחון היו חד-משמעיות – היא אוטיסטית. אבחנה זו סיפקה לאיריס את ההסברים שהיו חסרים לה במשך השנים והחזירה לה את הביטחון ביכולותיה. אני חווה את הקונפליקט היוםיומי בין הרצון להיות חלק מהחברה 'הרגילה' לבין הצורך לשמור על מי שאני, ותאמינו לי - זה לא תמיד הולך ביחד תמיד חלמה בגדול. איריס שנייד (צילום באדיבות קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת) אובחנה כאוטיסטית ועושה דוקטורט כדי לשנות את הסטיגמה הנלווית לאוכלוסייה האוטיסטית החליטה איריס להתקבל ללימודים אקדמיים, שיאפשרו לה "להוביל את השינוי מבפנים". אחרי שני ניסיונות קודמים שלא עלו יפה להשתלב במסגרת אקדמית נרשמה ללימודי תואר ראשון 47 איריס בגיל במדעי הרוח בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת. "נרשמתי ללימודים כי תמיד חלמתי בגדול", אומרת הסטודנטית המדהימה שלנו. "לימודים באוניברסיטה היו מבחינתי בגדר הגשמת חלום, והנה הגשמתי אותו". בראשית דרכה האקדמית שאפה איריס להעשיר את הידע שלה. היא לא כיוונה לתוספת במשכורת, ולא ציפתה שלימודיה יסייעו לקידומה במקום העבודה. "בסך הכול רציתי ליהנות מחוויית הלימודים. נהניתי, אפילו מאוד. לקראת השלמת התואר הראשון, ולאחר שכבר צברתי אמונה ובטחון בעצמי, חזרתי לאוניברסיטה כדי לעסוק בחלום שלשמו באמת נרשמתי ללימודים – הרצון לעשות שינוי בגישה לאוטיזם בישראל. ומי אם לא אנחנו צריכים ללמד, להדריך ולפרש את חיינו שלנו?", היא שואלת רטורית. רצונה של איריס למזער את הקונפליקטים שחווה אוכלוסיית האוטיסטים בישראל, עודד אותה להמשיך לתואר שני בתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים, גם כן בקמפוס אילת. היא סיימה בהצטיינות יתרה וההחלטה להמשיך לדוקטורט הפתיעה רק את מי שלא נחשף ליכולות שלה. כחברה בקהילה האוטיסטית נתקלת איריס לא פעם בגילויי בורות ואטימות מצד הציבור הישראלי. לעיתים קרובות מלווה אותה, כמו גם את חבריה וחברותיה, תחושת ניכור. "אני חווה את הקונפליקט היום-יומי בין הרצון להיות חלק מהחברה 'הרגילה' לבין הצורך לשמור על מי שאני, ותאמינו לי - זה לא תמיד הולך ביחד", אומרת איריס בגילוי לב. עבודת המחקר שלה עסקה באופן שבו אוטיסטים רואים את הקונפליקט בינם לבין החברה. "מתוך שאיפה לחולל את השינוי השתתפתי בכנסים וכתבתי עם המנחה שלי, פרופ' אביעד רז, שאותו אני מוקירה ומעריכה - מאמר שזכה social להתפרסם בכתב העת היוקרתי ". מאמר medicine and science נוסף, פרי עטה של הדוקטורנטית איריס שנייד, עומד להופיע בקרוב. ספק רב אם מי שניחן בדמיון עשיר היה מעלה על דעתו שהישגים כאלה אפשריים על רקע תנאי פתיחה כה מורכבים, אבל במקרה של איריס שנייד הסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

"מרכז עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו התפתחות מייצר קסם, והשותפים בו הם לב העשייה והמחקר", כך אמר נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ בדברי ברכתו למשתתפי הכנס לחקר האוטיזם שנערך 4- הלאומי ה פה לאחרונה. "במקום שבו השמיים הם הגבול, זה תלוי רק בנו לאן נוכל להגיע. הבשורה שיצאה ועוד תצא מכאן תשפיע על כל המדינה ואף מחוצה לה. אני בציפייה לקראת הגילויים החדשים שעוד נכונו למרכז הלאומי". הכנס, שנפרש על פני שלושה ימים, נערך בחסות המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. דנו בו במגוון נקודות מבט העוסקות בחייהם של אוטיסטים, כמו גם במחקר ועשייה שישפרו את חייהם בשנים הבאות. פרופ' אילן דינשטיין, ראש המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות דיבר על החזון להפוך את ישראל למובילה בינלאומית בתחום של שיטות אבחון וטיפול יעילות לאוטיזם. "אנו מאמינים שכדי להגיע למחקר מדעי רלוונטי עלינו להבין את בעיות המטופלים והמטפלים", אמר פרופ' דינשטיין. "הצלחנו לייצר שותפות המחברת בין העולם המדעי לעולם הטיפולי, זו שותפות המהווה מודל שהולך ומתרחב. הדיאלוג עם הקהילה חשוב לנו". ד"ר שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אירחה את הכנס הלאומי לחקר אוטיזם 4- ה האוניברסיטאי סורוקה, הוסיף: "שיתוף הפעולה בין חוקרים לרופאים במרכז מהווה מודל מוצלח שבו כולם רתומים למחקר וחדשנות. יחד עם קרן עזריאלי הרי שזהו מכפיל כוח. מרגש לראות את העשייה המשותפת". עוד נשאו דברים: יעל יוספסברג, יו"ר הנהלת ההורים של אלוט; ד"ר רפי לטנר, סגן מנהל המחלקה לאוטיזם במשרד הבריאות; וציפי אדלשטיין, מנכ"לית עמותת ילדים בסיכון. מנכ״ל המרכז בצילום, מימין לשמאל: הלאומי לחקר אוטיזם דוד זבידה, ד״ר גל מאירי מהמרכז הלאומי לחקר אוטיזם, ד״ר שלומי קודש מנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב פרופ׳ דניאל חיימוביץ, ראש המרכז הלאומי לחקר אוטיזם פרופ׳ אילן דינשטיין, המנהל המדעי של המרכז הלאומי לחקר אוטיזם פרופ׳ עידן מנשה, ופרופ׳ חוה גולן מהנהלת המרכז הלאומי לחקר אוטיזם. | אבג 7 שותפות המחברת את העולם המדעי והטיפולי

8 מנהיגות חברתית | שנים לאחר שהוריה עלו לישראל במסגרת 38 "מבצע משה", עומדת עדן אליאס, סטודנטית לתואר שני במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, לסיים את עבודת המחקר שלה העוסקת בהנצחת מורשת יהדות אתיופיה

עדן אליאס, סטודנטית לתואר שני בפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר, נולדה בישראל ומחוברת לשורשיה המשפחתיים הטמונים הרחק מכאן. כבת להורים יוצאי אתיופיה תמיד התעניינה בקורותיה של משפחתה. התעניינותה תורגמה לסקרנות אקדמית, ומכאן ועד עריכת מחקר מקיף על מורשת יהדות אתיופיה, קצרה הדרך. "עדן אליאס היא סטודנטית מוכשרת, עם נחישות, אומץ, כוח רצון וסיפור חיים מרתק", אומר פרופ' יניב פוריה, דיקן קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת והמנחה של עדן בכתיבת התיזה. לדבריו, לעבודת המחקר של אליאס צפויות להיות השלכות משמעותיות על מצבם החברתי של יהודי אתיופיה; ובמילים אחרות: "אתרי מורשת יכולים להוביל לתחושת העצמה של יהודי אתיופיה, בעיני עצמם ובעיני אחרים, ולהוביל לקירוב לבבות בין קבוצות שונות באוכלוסייה". 10 , נולדה וגדלה יחד עם 26 עדן בת אחיה ואחיותיה בעיר אשקלון, כיום היא חיה באשדוד. הוריה עלו לישראל ' ב'מבצע משה' יחד עם שלושת 84 בשנת אחיה הגדולים. בני המשפחה נקלטו בעיר אשקלון, כאן נולדו להם עוד שמונה ילדים. משפחת אליאס הענפה הכתה שורשים בישראל. ההורים חינכו את ילדיהם לאהבת הארץ, תוך שהם משקיעים בהם ומעודדים אותם לרכוש השכלה גבוהה. לא הכול זרם כמו נהר ארוך ורוגע, כפי שמעידה עדן: "בהיותי ילידת הארץ הוריי החדירו בי את התחושה שאנחנו צברים וישראלים לכל דבר ועניין, אבל מה שנצרב בזיכרוני הוא שבבית הספר היו מורים שהזכירו לי שאני 'אתיופית', בעוד שאר חברותיי לכיתה, לא משנה מה הרקע העדתי שלהן, הן ישראליות. בתור נערה זה היה קונפליקט גדול; הרי מי ת.ז. ישראלית, אז למה יאני נושאת ע מקטלגים אותי באופן הזה? תקופה ארוכה ליוותה אותי התחושה שאני לא שייכת, למרות שלא הרגשתי קשיי קליטה, כי בבית הוריי ידעו להתמודד היטב עם הקשיים, ואני לא תפסתי את עצמי ככה". כיצד התגברת על הקשיים? "עד היום אני מתמודדת עם ההשלכות | אבג 9 .2015 של מחאת יוצאי אתיופיה בשנת אז הבנתי את המשמעות של מה זה להיות 'שחור במרחב לבן'; חוויתי על בשרי שאני חיה במציאות מבדלת; שלעיתים אני ה'אתיופית הייצוגית'. לכן בחרתי לקדם נושאים החשובים לי, כדי לחיות בחברה סובלנית יותר וטובה יותר עבור הקהילה שלי, עבור ילדיי בעתיד ועבור החברה שבה אני חיה ואותה אני אוהבת". עבודת התזה של עדן עוסקת בסוגיות שיש להן חשיבות בכל הקשור לניהול מורשת יהדות אתיופיה, כמו גם מרכזי מורשת המציגים מורשת אתנית של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה. במסגרת המחקר נבחנו ההבדלים בין יהודים יוצאי אתיופיה ויהודים שאינם יוצאי אתיופיה. לדברי עדן, תוצאות המחקר מלמדות על הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות אלה, הן בנוגע למניעים לביקור במרכז שבו מוצגת מורשת יהדות אתיופיה, הן בנוגע לתועלת שהפיקו מהביקור, והן בנוגע להיבטים הקשורים לחוויית הלמידה. המחקר מתמודד עם סוגיות הקשורות באופן הצגת מורשת לאלו התופסים את המורשת כמורשתם ולאלו הרואים בה מורשת של אחרים. עדן סבורה כי "תוצאות המחקר יכולות להיות לעזר למי שאמון על ניהול אתרי מורשת ומעוניין ללמוד איך ניתן ליצור תחושת העצמה וגאווה בקרב יהודים יוצאי אתיופיה המבקרים באתר, כמו גם בקרב מבקרים שאינם יוצאי אתיופיה. הביקורים באתרי המורשת שלנו, חשוב שיהיו להם השלכות חינוכיות, לא רק חווייתיות". מדוע בחרת דווקא באפיק המחקר הנוכחי? "אני אוהבת לחקור נושא שאני מתחברת אליו, ושיש לו משמעות. זהו למעשה שילוב מנצח. על רקע היותי יוצאת אתיופיה אני רואה את זה כחובתי כמי שקיבלה כלים לניהול מוביל חברה לאור חזון הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר". תרומתה של האוניברסיטה להצלחתך? "עידוד אוכלוסיות מרקע מגוון לעשות מחקר הוא לכשעצמו מסר חשוב, ואני מאמינה שכך צריך להיות. אני מעריכה ומברכת את הפקולטה לניהול ואת זאת המורשת שלי המחלקה שלי על ארגז הכלים שהעניקו לי - ואשר בעזרתו הצלחתי להתקדם במסלול האקדמי". מקורות השראה? "ההורים שלי. הם תמיד דחפו אותי ואת אחיי ללמוד ולעשות דברים שאנחנו אוהבים ומאמינים בהם. לזכותם יאמר שהצליחו לחיות בכבוד במדינה קולטת עלייה כמו המדינה שלנו, למרות כל האתגרים והמכשולים שניצבו בדרכם". המוטו שלך בחיים? "להגשים את עצמי, להגשים את החלומות שלי, ותמיד לעשות דברים טובים למען הסביבה ולמען הזולת". תוכניות וחלומות? "אשמח לפעול למען הנצחת מורשת יהדות אתיופיה בתחומי התיירות והתיירות החינוכית. בעתיד הלא רחוק אני מתכוונת להמשיך ללימודי דוקטורט". בחרתי לקדם נושאים החשובים לי, כדי לחיות בחברה סובלנית יותר וטובה יותר עבור הקהילה שלי, עבור ילדיי בעתיד ועבור החברה שבה אני חיה ואותה אני אוהבת

10 מצוינות אקדמית | ד"ר מוחמד בשותי הוא מדען מדופלם ואיש שיחה מרתק. יש לו דעה מעניינת על נושאים שברומו של עולם, ופתרונות יצירתיים לבעיות סבוכות בעולם המדע ובחיי היומיום. אבל יש נושא אחד שמצית זיק של התלהבות בעיניו. דברו איתו על כימיה פיסיקאלית ותבינו למה. ד"ר בשותי הוא מרצה בכיר וחוקר במחלקה לאנרגיה סולרית ופיזיקה סביבתית במכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין. הוא גם מומחה בתחום הננוטכנולוגיה, ותורם מכישוריו למכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננומטרי. במקביל, מדריך בשותי סטודנטים וסטודנטיות הלומדים ולומדות לתארים מתקדמים. זכייתו (פעמיים) בפרס המרצה המצטיין מלמדת על ההערכה הרבה שרוחשים לו הדוקטורים והדוקטוריות של המחר. הוא נולד במג'ד אל כרום, וכבר בצעירותו חתר למצוינות ונמשך לתחום המדעים המדויקים. "הרבה משפחות בכפר שלי מעודדות את ילדיהן ללמוד רפואה, כך שהבחירה שלי הייתה נדירה. בני משפחתי תמכו בהחלטה שלי, אבל היו להם ספקות בנוגע לאפשרויות התעסוקתיות בסיום הלימודים. אז הבטחתי להם שאגיע כמה שיותר רחוק". נפרד מהוריו 17 הבטיח – וקיים. בגיל ונסע ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הרחק מהבית החם, מוקף אנשים זרים שלא תמיד חייכו אליו, היה עליו לחלק את זמנו בין עבודה ללימודים. בעודו רודף אחר חלום ילדותו פיזר ניצוצות של גאונות. לאור הצטיינותו הוענקו לו מלגות ופרסים שריפדו את מסלול התקדמותו. את התואר הראשון עשה בפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובטכניון המשיך ישירות לדוקטורט בכימיה פיזיקאלית. את הפוסט-דוקטורט עשה בהנדסה כימית בטכניון, והמשיך כחוקר בכיר במחלקה לפיזיקה אופטית במכון מקס פלאנק בגרמניה, שם חקר את הפיזיקה של ננוחומרים ואפיון מתקדם של פני שטח. עבודת המחקר שלו עוסקת במשטחים מולקולאריים ליישומים אופטואלקטרוניים - בצימוד בין מולקולה לבין משטח, לרבות מוליך-למחצה, כדי להנדס את פני השטח של הננוחומר ליישומים שונים, כגון חיישנים סביבתיים, אופטיים וטרנזיסטורים מולקולאריים. על-פי שיטתו, "ניצול תכונותיהם של המולקולה והמשטח פותח ערוץ חדש בענף הננו-חומרים, שסגולותיו יתבטאו בטכנולוגיה חכמה, מהירה וחוסכת באנרגיה". לאוניברסיטת בן-גוריון הצטרף ד"ר , ובמהלך פעילותו 2016 בשותי בשנת המחקרית הוזמן לשמש עורך-אורח Nanomaterials - ) ב Guest Editor( שנחשבים לכתבי עת Biosensors - ו יוקרתיים. מה משך אותך לתחום המחקר שבו אתה עוסק? "תמיד נמשכתי לתחום של כימיה פיזיקלית, תחום המגשר בין כימיה ובין פיזיקה, ועוסק בסגולות פיזיקאליות - החל מהרמה הבסיסית של האטומים והמולקולות, דרך ננו-חומרים וכלה בחומרים מורכבים". על איזה מכשולים נדרשת לדלג לאורך מסלול חייך? "הטיפוס בסולם האקדמי לא תמיד עלה בקנה אחד עם שיפור המעמד הכלכלי. הגעתי למסקנה שהאהבה למדע ולאקדמיה באה לפעמים על חשבון הפרקטיקה בחיי היומיום". האם תוכל להתמקד באותם אתגרים שאולי יפתיעו את קוראינו? "כסטודנט לתואר שלישי, שחי על מלגות, נאלצתי לא פעם להתנזר מהנאות החיים. לצד גילויי ההערכה להישגיי האקדמיים, היו שהתייחסו אליי כאל 'עוף מוזר' בהיבט החברתי". במסגרת פעילותך למען קידום המצוינות בהוראה, קידמת לא מעט סטודנטים וסטודנטיות הלומדים ולומדות לתארים מתקדמים. תוכל לשתף אותנו בחוויותיך כמנחה ערבי של דוקטורנטיות ערביות? "צריך להיות לא רק מנחה אלה גם סוג של אדם שיכול להקשיב לבעיות שהסטודנטיות מתמודדות מולן. פגישות רבות שאמורות להיות מדעיות פר אקסלנס הופכות לפגישות עידוד והקשבה. אני מרגיש שזו חובתי לתמוך בהן. הרי בעיות מדעיות הן רק חלק מהחיים של אותן סטודנטיות". מהם הכלים החיוניים להצלחתה של מדענית וחוקרת ערביה מנקודת ראותך? "ההצלחה של אותה חוקרת אינו עניין פמיניסטי אלא עניין של שוויון, חזון, שאיפות וקידום חברתי. הן מתמודדות עם אתגרים שלא מובנים לגברים העוסקים במדע. לכן מומלץ לחוקרת להאמין במה שהיא עושה ולא לוותר". אנא, פרט ונמק. "אני מציע לסטודנטיות להתעלם מסטריאוטיפים ומדעות קדומות; להתעלם מקולות הקוראים להן לרדת מהעניין האקדמי כי בלאו הכי הן לא יצליחו, כביכול, בסיום התואר להשתלב בשוק העבודה במקצוע ההולם את כישוריהן או לשלב בין ניהול קריירה לחיי משפחה". טיפים שתוכל להעניק לבעלי תפקידים המנחים תלמידי מחקר מתקדמים מקבוצות מוחלשות אחרות? "להיות עם אוזן קשבת לבעיות של סטודנטים וסטודנטיות. ייתכן שהוא והיא מתמודדים עם בעיות שאנו לא מודעים לקיומן". מקורות השראה? "אמא ואבא". מודל לחיקוי? "הפיסיקאי ריצ'רד פיליפס פיינמן, .1965 זוכה פרס נובל לפיסיקה לשנת לצד תרומתו לפיתוחה של תורת האלקטרודינמיקה, נחשב פיינמן למרצה אהוב ומעורר השראה". ומהו ה'אני מאמין' שלך? "צריך לאהוב את מה שעושים. כל אדם ניחן בפוטנציאל ויכול להגשים חלום, בתנאי שהוא משקיע מאמצים ולא מתפשר". מנחים ומנחות של סטודנטים וסטודנטיות הלומדים לתארים מתקדמים צריכים להיות עם אוזן קשבת לבעיותיהם. ייתכן שהוא והיא מתמודדים עם בעיות שאנו לא מודעים לקיומן

| אבג 11 מוחמד בשותי חלם מגיל צעיר להיות מדען ולשלב בעבודתו | את אהבתו לכימיה ולפיסיקה כיום ד"ר בשותי הוא מרצה בכיר וחוקר במחלקה לאנרגיה סולרית ופיזיקה סביבתית במכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין מגשים החלומות

12 חינוך למצוינות | באחת הקהילות החרדיות הסגורות והמסתגרות מפני חשיפה לחברה הישראלית החילונית והשפעותיה", מספרת מלכי בגילוי לב. "בית הספר שבו למדתי לא היה תחת פיקוח משרד החינוך. הוא היה אוטונומי להחליט על תכני הלימוד ולמעשה לא עמד תחת סטנדרטים של לימודי ליבה – עברית, אנגלית ומתמטיקה כנדרש ואף פחות מכך. חשוב לציין שהשיעורים הועברו ביידיש וזו הייתה השפה שבה דיברנו בין כותלי בית הספר ומחוצה לו". בלי תעודת בגרות או פסיכומטרי, ועם שליטה בשפת היידיש, חיפשה מלכי את דרכה אל העולם האקדמי. באוניברסיטה אני מאמינה במצוינות כדרך חיים. ההצלחה לא קוראת לאף אחד ולאף אחת, היא תוצאה של השקעה, התמסרות ומאמץ. אין ניסים ובוודאי שלא קיצורי דרך מלכי פוריס נולדה בירושלים והתחנכה במוסדות תורניים בעלי אוריינטציה שמרנית. בילדותה רקמה שלל חלומות, שבאף אחד מהם לא דמיינה מה באמת יהיה איתה כשתהיה גדולה. כיום, כשהיא דוקטורנטית לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, היא מביטה לאחור בגאווה ונושאת מבטים מלאי תקווה לעבר העתיד. המעבר למתכונת חייה הנוכחיים היה הדרגתי. בירושלים למדה צילום מקצועי בשלוחה של בצלאל ועבדה תקופה מסוימת כצלמת מקצועית. תמונות חייה בכל אחת מתחנותיה הקודמות מרצדות , כשהיא 36 לנגד עיניה גם היום בגיל נשואה ואם לחמישה ילדים. "גדלתי תמונת ניצחון מלכי פוריס מדברת בגילוי לב על השינויים בחייה – מבת למשפחה חרדית בירושלים לדוקטורנטית מצטיינת באוניברסיטת בן- בין לבין למדה | גוריון בנגב צילום מקצועי בשלוחה "אני שלמה | של בצלאל עם המהלך שעשיתי וגאה בהישגיי האקדמיים", היא אומרת בראיון ל'אבג'

הפתוחה סיימה בהצטיינות תואר ראשון בסוציולוגיה והשלימה את הפערים באנגלית ובמתמטיקה בטרם ביצעה זינוק בעלייה. היא התקבלה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וסיימה את התואר השני, בהצטיינות יתרה, במסגרת המסלול המשולב לדוקטורט. "הרגשתי שהלימודים תורמים לי בהיבט האישי, ומשנה לשנה הבנתי שהגעתי למקום הנכון. אני שלמה עם המהלך שעשיתי וגאה בהישגיי האקדמיים", היא אומרת בראיון מיוחד לעיתון האוניברסיטה 'אבג'. מחקר הדוקטורט שלה, בהנחייתן של פרופ' הללי פינסון ופרופ' ניצה ברקוביץ', מתחקה אחר התהוותו של בני החרדי דרך בחינה של מאפייני Z דור ה- השימוש שלהם באינטרנט; בשים לב למגבלות הדתיות והחברתיות שחלות עליהם. מטרת המחקר היא לאפיין את הפעילות החרדית בת זמננו, דרך בחינת האופן שבו צעירים אלו תופסים את המתח והסתירות בין המרחב הווירטואלי, לבין המציאות הקהילתית שבה הם חיים ומתחנכים. ובמילותיה של מלכי: "מחקר הדוקטורט שלי בוחן את אופי ההתבגרות של צעירים חרדים. מבלי להתייחס לנקודת מבטם של הצעירים על חייהם, ההבנה של המחקר אודות החברה החרדית היא חסרה. זה כמו לחקור היסטוריה באופן שטחי, מנקודת מבטם של המנצחים בלבד". מדוע בחרת באוניברסיטת בן-גוריון? "ידעתי מראש שאני מכוונת למסלול מחקרי וקריירה אקדמית והיה חשוב לי שזה יהיה מוסד יוקרתי ובעל מוניטין של מצוינות, אך לא פחות מכך - שיהיה גם מקום נעים ורב-תרבותי". חוויות מתקופת הלימודים שנחרתו בזכרונך? "מלבד החוויה האינטלקטואלית, אני חשה שאני נחשפת למחקר וידע חדשים ולאנשים מקסימים ואיכותיים. המפגש עם חוקרים וחוקרות מהשורה הראשונה הוא חוויה מיוחדת. במחלקה לחינוך ניתן דגש על חדשנות ורלוונטיות, ויש מקום להשמעת קולות מגוונים בדיונים מורכבים. חברי צוות ההוראה זמינים לכל שאלה ובקשה, קשובים לסטודנטים ולצרכיהם, אכפתיים ונכונים לסייע באהבה אמיתית וכנה". תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתך? "התברכתי במחלקה מפנקת ומפרגנת במיוחד, ובמנחות ערניות וקשובות לצרכיי שזה לא דבר מובן מאליו. אני מרגישה שהן מאמינות בי, ומתייחסות אליי באופן אישי כאילו הייתי בת משפחתן; הן מקנות לי כלים לרכישת ידע ומיומנויות של מחקר. "מעבר לכך חשוב לציין שהתמסרותי למחקר התאפשרה בסיוע המלגות הנדיבות מטעם המחלקה לחינוך; זכיתי בהן כבר במהלך התואר השני, ועל כך אני אסירת תודה. מסייעת לי גם העובדה שאני מלגאית בתוכנית 'אריאן דה-רוטשילד' לתלמידות דוקטורט, המקדמת שוויון הזדמנויות באקדמיה ובחברה הישראלית". כיצד הגיבה סביבתך הקרובה לבחירה שעשית? "היו ששאלו אותי 'בשביל מה את צריכה את זה?' או 'מה ייצא לך מזה?'. בתחילה צמצמתי תחום עיסוק אחר (ניהלתי סטודיו לצילום), ובהמשך עזבתי אותו לגמרי. בעלי מאוד תומך, הוא רואה שאני עוסקת במשהו שנותן לי סיפוק ומשמעות. הילדים גם הם התגייסו לעזרתי ונדמה לי שהם גאים באמא שלהם". מהו סוד הצלחתך? "הסקרנות, המוטיבציה וכוח הרצון. אני מכוונת מטרה - רואה את המטרה מול העיניים ומסתערת עליה". מקורות השראה? "הסופרת לואיז לין היי היא דוגמה לאישה שהצליחה להמציא את עצמה מתוך משבר. ממנה למדתי לייצר שפע אישי ומקצועי בעזרת דפוסי חשיבה חיוביים, ושרק השמים הם הגבול". מודל לחיקוי? "האנתרופולוגית הפקיסטנית סבה מחמוד. כתיבתה המכוננת תרמה תרומות תיאורטיות ופילוסופיות משמעותית במחקר שעוסק בממשק שבין דת, פוליטיקה ומגדר. אני מקווה שיום אחד 'כשאהיה גדולה', גם הכתיבה המחקרית שלי תהיה בעלת השפעה, תחצה מגזרים ותחומים". מהו ה'אני מאמין' שלך? "אני מאמינה במצוינות כדרך חיים. ההצלחה לא קוראת לאף אחד ולאף אחת, היא תוצאה של השקעה, התמסרות ומאמץ. אין ניסים ובוודאי שלא קיצורי דרך". טיפ לחוקרות צעירות? "שכל חוקרת תמצא לעצמה רשת תמיכה, המתבססת על משפחה וחברות. אני התברכתי בחברות אוהבות ותומכות מופלאה WhatsApp ובייחוד בקבוצת בנוסף לבחירה מוצלחת של המסלול האקדמי, בחרה מלכי פוריס עוד נתיב מפתיע בחייה – והחלה להתאמן בריצות למרחקים ארוכים. שלוש פעמים בשבוע היא מניחה הכול בצד, נועלת נעלי ספורט ויוצאת לריצות במרחבים הפתוחים סמוך לאזור מגוריה. כל אימון נמשך יותר משעה, ובמהלכו היא גומעת מרחקים עצומים; מתנשפת בעליות, מגבירה את הקצב על פני שטחים מישוריים, ולקראת הסיום לוחצת על הדוושה. כפי שבחייה האקדמיים הפגינה נחישות ונכונות להתמודד עם קשיים והתמודדויות מורכבות, כך גם בריצות למרחקים ארוכים. כמעט בכל מזג אוויר, בחום ובקור, היא לא מוותרת על האימונים המפרכים. מי שמכיר את סיפורה האישי יודע שאתגר הריצה משתלב עם מסלול חייה המרתק. "הריצות הארוכות הן זמן איכות בשבילי ועיתוי מצוין להתלבטויות ולגיבוש רעיונות", היא אומרת. בחרה במסלול המהיר | אבג 13 בשם 'אמהות חוקרות לבד ביחד'. בחברתן אני יכולה לשתף בהצלחות, באתגרים וגם לקטר לפי צורך. קבוצה זו התאגדה בזמן הסגרים הממושכים בתחילת מגפת הקורונה והיא מהווה מעין קהילה של סטודנטיות לתארים מתקדמים, אימהות לילדים, שלומדות ברחבי העולם. יש לקבוצה קישור פעיל לזום, כך שתמיד תהיה מישהי שתארח לך לחברה בכל שעה משעות היממה". תוכניות ושאיפות לעתיד? "לחקור - ולחקור בהנאה. הספרות האקדמית אודות בני נוער חרדי דלה יחסית, והייתי רוצה להרחיב את גוף הידע ולחדד את ההבנה אודות מתבגרים מקהילות שמרניות ודתיות. אנסה להעמיק את הידע אודות צעירים חרדים אשר נעים בין שמרנות לחופש רדיקלי, ולאחר סיום הדוקטורט, אמשיך לפוסט דוקטורט ובהמשך אשמח להשתלב במשרה אקדמית באוניברסיטה או במכון מחקר יוקרתי".

RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=